מחלוף ואח' נ' מינימרקט עזרא בע"מ ואח'

פסק דין

תחילתה של התביעה שבפניי לבקשה לביצוע שטר שהגישו התובעים כנגד הנתבעים בגין שני שיקים ע"ס 40,000 ₪ כל אחד, כאשר תאריך הפירעון של השיק הראשון הינו ל-1.5.2008 ושל השיק השני ל-1.6.2008. שני השיקים ניתנו לפקודת משה כהן – הרצל מכלוף ונחתמו ע"י הנתבעת 1 – מינימרקט עזרא בע"מ. שני השיקים לא כובדו ע"י הבנק מהסיבה שניתנה הוראת ביטול (להלן "השיקים").

הנתבעים הגישו בקשת התנגדות לביצוע שטר אשר התקבלה בהסכמה והתיק הועבר לדיון כתיק אזרחי.

רקע כללי:

התובעים היו בעלי זיכיון להפעלת מזנון בבסיס צבאי (להלן "המזנון"). התובעים קיבלו את הזיכיון (להלן "הזיכיון") מחברת ש.י.ר.ן שעסקה במתן זיכיונות בבסיסים שונים מטעם משרד הביטחון.

התובעים הגיעו להסכם עם הנתבעים להפעלת המזנון כאשר הנתבעים היו למעשה שוכרי משנה או המפעילים של המזנון (להלן "המפעיל"). הנתבעים התחילו להפעיל את המזנון ביום 1.1.2008 ועזבו את המקום ב-31.3.2008.

יש מחלוקת בין הצדדים לגבי הנסיבות בהן עזבו הנתבעים את המזנון אך אין מחלוקת לגבי המועד. אין גם מחלוקת על כי הנתבעים שילמו את דמי השכירות עבור החודשים בהם עבדו בפועל, דהיינו ינואר, פברואר, מרץ 2008.

שני השיקים שהוגשו לביצוע הינם שניים מתוך סדרת השיקים שמסרו הנתבעים לתובעים בעקבות ההסכם שביניהם וכנגד כל שנת השכירות של שנת 2008.

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעים:

לטענת התובעים נחתם הסכם בינם לבין הנתבעים על פיו הנתבעים אמורים להפעיל את המזנון ולשלם עבור כל חודש סך של 40,000 ₪ וזאת להפעלת המזנון הבשרי והחלבי. (ההסכם צורף כנספח ה' לתצהיר עדות ראשית של מר דוד כהן)

לטענת התובעים, הנתבעים חתמו על ההסכם לאחר שבדקו את המקום מספר פעמים ומצאו את העסקה כעסקה המתאימה להם. לטענת התובעים, הנתבעים עזבו את המקום לאחר שנודע להם שהצבא עומד להכניס שירות קייטרינג והנתבעים חששו שמהלך זה עלול לפגוע ברווחיות המזנונים ולכן ביקשו לעזוב את המקום. בנסיבות אלו ולאחר שהנתבעים נטשו בפועל את המקום וגרמו לתובעים לנזק, הרי שרשאים היו התובעים להגיש את השיקים על המשך תקופת השכירות לביצוע.

תמצית טענות הנתבעים:

הנתבעים אינם מכחישים כי חתמו על הסכם הפעלת המזנון. הם אף אינם מכחישים כי עזבו את המקום ביום 31.3.2008 בתום שלושה חודשים מתחילת ההפעלה, אך לטענתם הדבר נעשה כתוצאה מהצגת מצגי שווא ע"י התובעים, כפי שיפורט להלן.

לטענת הנתבעים, הפרו התובעים את ההסכם שבין הצדדים הן במהלך ניהול המו"מ לקראת חתימת ההסכם והן לאחר מכן, כפי שיפורט להלן:

מצג שווא:

לטענת הנתבעים, התובעים הציגו להם מצג שווא בנוגע לרווחיות המזנון ולאור מצגי השווא של התובעים חתמו הנתבעים על ההסכם והתחייבו לשלם כל חודש 40,000 ₪. בפועל מסתבר שהמזנונים אינם רווחיים ברמה כזו שנותר כל רווח לאחר תשלום שכירות בסך 40,000 ₪ וכתוצאה מכך נגרמו לנתבעים הפסדים בהפעלת המזנון מדי חודש וחודשו.

לחיזוק טענתם מצביעים הנתבעים על ההסכם שבין התובע 1 לש.י.ר.ן ועל פיו הוא משלם לש.י.ר.ן סך של 7,000 ₪ בלבד, דהיינו רמת הרווחים של התובעים בין שני ההסכמים הינה גבוהה ביותר והיא הנותנת לכך שלמעשה למפעיל בתנאים אלו אין סיכוי להגיע לרווחיות כלשהי.

עוד מציינים הנתבעים כי המפעיל שהיה לפניהם שילם שכירות הנמוכה ב-6,000 ₪ מהסכום שנדרש מהם.

אישור ש.י.ר.ן: